דילמת הלחזור לאקס/ית – כן או לא?

לחזור לאקס/ית? דילמת הלחזור לאקס/ית – כן או לא? – היא אחת הדילמות השכיחות שבענייני הלב. השכיחות שלה היא תוצאה של בלבול הגיוני (אוקסימורון ). הרי זה מאוד אנושי (ופרוידאני) לחזור למחוזות המוכרים והידועים. לחזור לחלקת האדמה שלי שאני מכיר היטב את הכללים והחוקים, הנורמות וסוגי השיגעונות והטירופים שבה. מצד שני, המוח מתעתע בנו ומדרבן אותנו להגיע למקומות חדשים שכף רגלינו לא דרכה בהם. ובעיקר, אנחנו רוצים לחוש שאנחנו לא פרייארים, שלא נצא מופסדים. לפני גזר-דין-המוות ששמו חתונה, אנו רוצים לטעום כמה שיותר מרקמים, צבעים, צורות, טעמים וריחות. ורצוי שהמרקם הבא יהיה שונה בתכלית מזה הקודם לו. אם עד כה ידענו אויר הרים צלול כיין, פסגות מושלגות והווי מסורתי, למה לנו לא לחוות משפחה עם דינמיקה קצת אחרת? משפחה שיש בה מפגשים סוערים של “על האש” בשבת בעומק היער, ופעם בחודש קופצים עם הסבתא למסעדת לובסטרים איכותית? כי כבר נמאס לי מהפסטה ברוטב שמנת שהיא כל כך אהבה.

אין פסק דין מוחלט בנושא, אך רוב החזרות לאקס/ית נעשות בשם הפחד. הפחד להיות לבד, הפחד להיות בשוק הפנויים-פנויות, הפחד להתוודע למגע שונה, אופי אחר, התנהלות לא שגרתית והרגלי ניקיון כ”כ(!!!) שונים מזה של האקס. הבעיה בשאלה “האם לחזור לאקס/ית”? היא שמדובר פעמים רבות לא בתנודות הלב הטבעיות אלא בפנקס חשבונות זוכר, רושם, אינטרסנט, אגואיסט ואף נקמן. הרי ברוב המוחלט של הפעמים האקס/ית הם אותם האנשים (אלא אם כן, בתקופת הפרידה הם עברו חווייה מכוננת ששינתה אותם כליל. האחוזים לכך הם אפסיים…) עם האופי שהעלה לנו ת’סעיף מדי יום ועם שגרת המין בה הרגשנו בני 46 ולא בני 27 צעירים ותוססים. אז בעצם אנחנו חוזרים שנית לגוב האריות.

והבעיה עם גוב האריות שזה גוב אריות שאיננו כולל רק אותי ואת אהוב/ת ליבי החדש/ה אלא מכניס לקלחת אף את האחות הסוררת (שאני שונא אותה! היא מפונקת, ילדותית, נצלנית ואגואיסטית), הכלב שמחורר לי את עור התוף (זקוק דחוף למאמן כלבים. שולט בבני הבית כמו איזה נסיך סעודי מפונק) השכנה הנודניקית שדופקת 3 פעמים ביום לבקש חלב/ביצים/סוכר (מה?! היא לא יכולה לקפוץ לסופר הקרוב?) וכמובן – איך לא? – את האם ה”לבבית” שלא נתנה לנו מנוח בכל תקופת ה-ביחד ודרשה – בלי הנחות – התייצבות, כל שבת ב-14:00 לצ’ולנט. אז כן, רשימת ה-“לא לחזור” היא גדולה, אבל מצד שני מה מחכה לי בחוץ בשוק הפנויים-פנויות המזוויע? שואל את עצמו המתלבט הממוצע. אתרי היכרויות בעלי ממשק מחריד, תמונות לא מייצגות, צ’טים (טרום פגישה) בנאליים ומעייפים, פגישות מטופשות והיכרות עם אביר חלומות/נסיכת החלומות, שבסופו של דבר, איך שלא מסובבים את זה, הם בדיוק כמו האקס/ית. נכון, האקסית היא עורכת דין וזאת מתכנתת בחברת היי טק, האקסית גרה ביחידת דיור אצל ההורים שלה, וזאת בדירה משלה, לאקסית תלתלים ג’ינג’יים ולזאת שיער קצוץ שחור. האקסית אוהבת שירי רוק וזאת צ’יל-אאוט; אבל בסופו של דבר הן אותו הדבר.

שתיהן אוהבות מסאג’ ורוצות פרחים מדי פעם, שתיהן דעתניות וצריכות את השקט שלהן, לשתיהן קריזות בתקופת המחזור ואמא שלי מתה על שתיהן. בזמן ששוקלים האם לחזור מומלץ להכין רשימה מפורטת וכנה על מה אני אוהב/ת באקס/ית ומה לא, על מה אני מוכן להתפשר ועל מה לא, מה היתרונות בלחזור ומה החסרונות ובעיקר לשאול עד כמה אני מוכן שגברים ביננו יראו אותו הדבר, כפי שהיו בתקופת הביחד. אם אני אוהב ומתגעגע, ואם אני לא חוזר אליה בשם הפחד, ומוכן אף לשנות ולהשתנות, אז מצוין. אם לא, כדאי ומומלץ להתחיל קשר חדש ולהתחיל מסע של שחרור האקס/ית מהלב שלנו.